הנה יש ארבעה ילדים, אמרה המורה, ועכשיו שולחים ילד אחד הצידה, כמה ילדים נשארו? ומה עם הילד הזה שנשאר לבד? שאל. זה לא רלוונטי, ענתה. המשיך לחשוב מה קורה איתו ואם מישהו מודיע להורים שלו או ששולחים אותו ככה לבד, ילד בכיתה ב'. המורה המשיכה לדבר על דברים שלא שמע. הוא התפנה מהילד שנשלח וחזר לשלושה שנשארו. למה לא בחרו אותם? למה שלחו אותם לחזור לשבת בלי לומר להם שום דבר? למה בכלל היה צריך להפריד מלכתחילה ולמה דווקא ארבעה ולא חמישה או שישה? ולמה לקחת רק ילד אחד הצידה? אם היו לוקחים שניים היו שני זוגות ואף לא ילד אחד היה לבדו? מסובך מידי החשבון הזה, אמר לעצמו.
אחרי ההפסקה, אלוהים נכנס וגירש את כל הילדים. המורה שהביאה אותו שוב דיברה על הפרדה. חושך מאור, מים ממים, ים מיבשה, שמש ליום וירח ללילה, האדם מהחיות. שוב חשב על הילד הבודד. ומה עם האדם הראשון שלא היו לו הורים בכלל? אולי זה עדיף על הורים שנותנים לך להרגיש שאתה לבד? ככה המשיך לברוא עוד ועוד מחשבות ושאלות, עד שהמורה עברה מששי לשבת והפעמון צלצל להפסקה. אכל את הכריך. ניסה להבין אלוהים של איזה יום נמצא בכל דבר. הלחם, העגבניה, הטונה, המלפפון החמוץ. רק במיונז נתקע. אלוהים נשאר לבד בחוץ. הפעם הוא לא התאים לשום מקום. הפעמון צלצל שוב.
אלוהים הלך והמורה חזרה. עכשיו עברה להפריד בין סביבות חיים שונות. עברה כמו אלוהים, זה ממקודם, ממקום למקום. על האדמה, מתחת לאדמה, במים מתוקים, במים מלוחים, ביער, בכפר, בעיר. ומה בתוך העיר, חשב. מה עם סביבת החיים של אלה שטובים בכדורגל, אלה שבוחרים אותם ראשונים? מה עם הסביבה של אלה שלא בוחרים אותם בכלל?
נזכר בארוחות המשפחתיות. כל ערב, היו מתעלמים ממנו. מתחילים לדבר פוליטיקה ובסוף אבא אומר לאמא - צריך בחירות! למה בחירות? למה המורה הייתה צריכה לבחור ילד אחד? למה אמרה שאלוהים בחר את האדם? למה הילדים מסביבת החיים של הכדורגל צריכים לבחור? למה המורה בחרה תורן לכיתה? נזכר שהתנדב לוועדת קישוט. למה הוא לא יכול להתנדב לכדורגל? למה המורה לא שאלה מי מארבעת הילדים מתנדב לזוז הצידה? ואם כבר בכל דבר צריך לבחור, למה שלא יוכל לבחור באיזה סביבת חיים של משפחה הוא יהיה?