כבר שהיה בן מספר חודשים נלקח למגרש ומאז הוא שם. כל שבת, המשפחה עולה על כתום ויוצאת למגרש או להסעות האוהדים. גם לצפייה במשחקים אירופיים בטלוויזיה לבש כתום. מחוץ לכתום היה נער עדין ורגיש, חובב אמנות וכדורגל. למשחק כדורסל הלך רק פעם בשנה, לדרבי, שכן ערך עליון על אהבת הכתום היה שנאת הכחול. כל החרדות, התסכולים, המרירות והכעס, נוצקו לשנאה היוקדת, לצעקות ולקללות. טיהור כחול.
יום אחד, בקפה הפינתי עם המסך הגדול, הבחין שגם היא צופה בעניין. מהר מאוד עברו מביטויי התלהבות להערות ניתוח, וכשהכל הסתיים המשיכו בשיחה. עברו ממהלכי משחק לאסטטיקה של תנועות, לכראוגפיה של קרב מגע, לקצב מובלע הטמון בצילומים וציורים, לשירה. כמו בני בית במבוך גדול ידעו לאן לפנות ומה יתגלה, ולמרות שזה להם ביקור ראשון, נפעמו לדעת עד כמה הכל מוכר. אחרי כמה פגישות, כשכבר צללו עמוק זה בזו, הזמינה אותו לצפות במשחק ליגת בנות. אמרה שתאחר הרבה בשל התחייבות קודמת, אבל שיבוא בזמן ויכנס עם אחיה. התרווח במושבו ועיקם את פניו. אחת הקבוצות הייתה כחולה, ולא די בכך, אחיה הריע לה מהרגע הראשון. הוא התאפק בציפיה שתגיע וגם הודה לעצמו ברטינה, שהכחולות ביצעו מהלכים יפים. המגינה השמאלית, שעטתה מסכת מגן ושערה היה אסוף תחת כובע, סיכלה ברוב תבונה מסירה של הירוקות, מסרה ורצה להתקפה לקבל חזרה את הכדור, עברה שלוש ירוקות בכדרור מרהיב, משכה את השוערת שמאלה ועקפה אותה בבעיטה מסובבת לפינה הרחוקה. הכדור הגיע לרשת והיא לקו המגרש, זורקת את הכובע לקהל ומסירה את המסכה בשמחה.
דמו קפא בעורקיו. בפנים היפות הללו עוד ניתן היה לטעות מרחוק, אבל הרעמה החלודה המקורזלת הייתה חד משמעית. הרגיש כמו גייזר בתוך קרחון. היא מעולה, אדירה, נפלאה וכחולה. ישב קפוא עד תום המשחק וכולו רותח מבפנים. היא ירדה מהדשא ורצה ליציע. התחבקו, הביטו זו בזה וראתה את הדמעות זולגות מעיניו. הרימה גבות ואמר לה בואי, גרר אותה עם הזיעה והבגדים המלוכלכים, רצו ברחובות עד לביתו והכניס אותה לחדר הכתום. עמדה המומה והתחילה להזיל דמעות. בלי לומר מילה פתחה את הארון, פשטה את חולצתה ולבשה אחת מהכתומות שמצאה שם. הוא היסס לרגע, פשט את חולצתו ולבש את שלה. הביטו ארוכות זה בזו. היא טובעת בכתום שנראה כמו טוניקה והוא לחוץ בכחול שנראה כמו גוזיה. פרצו בצחוק אדיר והתחבקו. למחרת, הלכו ביחד לקנות חולצות צהובות וכרטיסים למשחק נגד הירוקים.