הכל הצטייר בקווים מקבילים אחידים. מתווים קשת רחבה, פונים ברדיוס קטן לכיוון הנגדי, מתפצלים לקווים מקבילים אחידים בקשת אחרת, וגם אלה פונים הלוך ושוב עד שמתמזגים עם הראשונים למשטח מפוספס. כך נעים קווי המחשבה. התמונה מעורפלת בלי כיוון ברור, אבל עם ניחוח של ציור יפני. ניסה להאחז במשהו, אולי בפרטים, בתשתית. לא חול, חשב, חול משמר גם עקבות חרקים והרהורים חולפים, אבל מאבד פרסות ברוח קלה. עדיף חצץ גרוס דק. תחנות מטושטשות הופיעו לאיטן, משרטטות מהלך סיפורי אפשרי. הכיוון התחיל להתבהר, ואז הופיע המשפט. הזדקר כמו סלע, המתגלה עם רדת הגאות. ניסה להתעלם, לנסח מחדש, לעקוף בפסקאות מפותלות, לקשר בעלילה הגיונית. מאומה לא עזר. המשפט נותר איתן באמצע הדרך. גרוע מכך, מכל נסיונות המעקף הופיעו שני משפטים נוספים. הבין שעליו לוותר על דרך הקו. על הסגנון המערבי שהורגל בו. להשתחרר מההתחלה וגם מהסוף. לשפוך חצץ גרוס דק מסביב לסלעים ולגרף בקווים מקבילים אחידים. מתווים קשת רחבה, פונים ברדיוס קטן לכיוון הנגדי, מתפצלים לקווים מקבילים אחידים בקשת אחרת, וגם אלה פונים הלוך ושוב עד שמתמזגים עם הראשונים למשטח מפוספס.