נשען על הפודיום, התנשם בכבדות וסקר את הקהל. אמרו לו לדמיין אותם עירומים. התבונן בנשים ונרתע מהרעיון. הפריעו לו פחות אלה שנראו דוחות, אבל נבהל מאלה שנראו טוב. נזכר בבר מצווה. לפני שעלה לקרוא בתורה ראה את חווה המפותחת מהכיתה, זו שאווה להתחבר איתה, יושבת בשורה הראשונה. כשהגיע לקטע, קרא - "... והנחש עירום מכל חיות החזה ..." וכל בית הכנסת פרץ בצחוק.
עכשיו הזדעזע מהמחשבה להפשיט בדמיון את בעלות השדיים הגדולים. דווקא מהבר מצווה התאושש יפה. הפך בעצמו את הנושא לבדיחה ולפורים לבש חזיה מעור נחש. עכשיו הזיע, רעד והריץ מחשבות בקצב רצחני. למה עירומים? מדוע לא מאוננים? נבהל יותר וניסה להרגיע. אולי רק ידמיין את כולם מחטטים באף? למה בכלל להתעסק עם הקהל, זה רק מסיח את דעתו. אולי צריך להתרכז בעצמו, בכך שנכשל והצליח להתאושש? ריפרף על ראשי הפרקים וחווה נתקעה לו באמצע. איך היא נראית עכשיו אחרי שלא ראה אותה עשרים שנה? דיפדף על הנשים. כמו מי החזה שלה נראה היום? ומניין המחשבות האלה? כאילו איזה נחש קדמון מגיל 13 מפתה אותו לחווה, וחווה מושכת אותו לשני כיוונים. להביט החוצה בתאווה, ופנימה לראות את עירומו.
בכלל, הנחש היה ערום. אולי הוא צריך להיות ערמומי כלפי עצמו. להפוך את האנשים לשקופים. לדבר אל הכסאות, אל הדפים, או עדיף אל הפנסים המסנוורים בקצה האולם. לחשוב שאיננו מרצה אלא שבוי שמוסר מידע. אחד שמנסה להציל את יקיריו בני הערובה וחייב להעביר את התוכן בצורה רגועה, בהירה וברורה. השאיר את הצעיף שהתעתד להסיר והפך אותו לחגורת נפץ. בבת אחת התקרר וחזר לנשום כרגיל.
עמד לפתוח בדברים ואז ראה אותה בשורה שש. לא היה לו ספק. תווי הפנים לא השתנו והחזה היה בדיוק כמו שדמיין. נעץ עיניים בכיוונה וקפא במקומו. היא הבינה מיד והעלתה בבת חיוך. המתינה מספר רגעים, הרחיבה לחיוך מלא, ובשתי ידיה תמכה את השדיים והעלתה אותם קלות כלפי מעלה. נזרק באחת מהבר מצווה לפורים והתחיל לנאום.