תורן היה חבר ללימודים וחבר לנשמה. חלקנו טעם דומה בגישה לחיים, לסרטים, לספרים ולבחורות. הוא התגורר אצל קרובי משפחה, אבל תמיד התארח בדירת השותפים שלי. היינו מכינים אוכל זול ופשוט, סיר אורז עם כרוב ולימון, שקשוקה, פתיתים. רק מידי פעם הביא קופסה עם תבשיל מופלא מהבית. פעם שהכינה אימו פעם שהכין אביו. שנינו הסתובבנו עם כריכים ולא קנינו מזון מוכן בחוץ. אני סרבתי לקחת כסף מההורים למעט שכ"ד, והוא מילמל משהו לא ברור. על הכול שוחחנו בפתיחות מלבד על הבית שלו. גם בנושאים טרוויאליים וגם בסוגיות עמוקות או אינטימיות, תמיד השיחה הייתה מתפתחת. יש דרכים רבות שאנשים סוגרים שיחה. מחליפים נושא, מתבדחים, אומרים את המובן מאליו, שותקים. אצלנו היא מעולם לא נסגרה. היא עברה לעיתים מעניין לעניין כי העיניין החדש שעלה היה מעניין יותר. היא תמיד האירה עוד היבטים, גישות שונות. תמיד מתפתחת ומסתעפת, מלבד הבית.
דווקא בלימודים נטינו לכיוונים שונים. אני ניסיתי להבין את המהות של כל נושא, לומד בעל כורחי תוך סלידה עמוקה את החישובים והנוסחאות. תורן התעניין בלקט של דברים לא מקושרים. עקרונות פיזיקליים, הנעה, תמסורת, מיסוב, קורוזיה, גלים. גם כאן השיחה הפכה למלמול לא ברור, ומאחר וממילא תכנית הלימודים שובצה באוסף אקראי של נושאים (דהיינו, בהתאם לאקראיות ההתמחות של מרצי הפקולטה) התעלמתי מזה.
אני הייתי חוזר כל רביעי בערב לפתח תקווה בווספה, כדי לעבוד בסופ"ש, הוא היה נשאר בדכ"ל בחיפה. בפעמים שחזר לרמת גן, תמיד אספתי אותו להתארח אצלנו. התפעל מהבית ומההורים שלי, ורק בהזדמנות הזאת היה מדבר לפעמים על הוריו. כמה אמו תמיד עומדת על שלה ומשיגה מה שהיא רוצה, אבל תמיד, גם בשעת כעס בעדינות מרובה. איזה ידע אינסופי יש לאביו בכל תחום. תורן היה בחור צנום בגובה ממוצע, ואני תמיד דמיינתי את ההורים שלו צנומים, נמוכים ממנו ועוטים משקפיים. דמיינתי אותם בתמונה כמין American Gothic מרמת גן, אבל אף פעם לא ראיתי אותם או ידעתי מה הם עושים בחיים.
בתום הלימודים, עברתי בעקבות זוגתי לצפון הרחוק והייתי עסוק בהקמת משפחה ועסק משלי. במקום הלילות הלבנים שביליתי עם תומר במרתון סרטים בסינימטק, בשיחות ובישולי לילה, עברתי ללילות שינה קצרים בין חזרה מאוחרת להשכמה מוקדמת לעבודה. אחרי כשנתיים, כשהעסק התחיל להתייצב ונקבעה לי פגישה מוקדמת בתל אביב, הרמתי לו טלפון. אמרתי לו שאני לן אצל בן דודי ברמת אביב ואשמח להיפגש אתו בבית קפה.
לא בא בחשבון, אמר. אני חייב לך משהו כבר הרבה זמן. אתה מגיע לרמת גן לארוחת ערב אצל ההורים שלי. תגיע לנקודת מפגש ואני אאסוף אותך. תוך כדי דיבור התערבבו לי הדימויים על הוריו עם זכרון טעמי התבשילים המופלאים והגעגועים לתורן, כך שאפילו לא עלה בידי להתנגד בנימוס. בדרך, תורן סיפר שהוא מתכנן אמצעי הרמה ומנופים על גבי אוניות ומתקנים ימיים, וזה בדיוק מה שרצה לעשות. טעמיו המוזרים לחומר הלימוד נראו לי פתאום פשוטים ומתבקשים מאליהם. תהיתי מה זה אומר לגבי הצורה שדימיתי את הוריו, אבל תהיותי לא נמשכו זמן רב. אשה ענקית בגזרה נאה פתחה את הדלת לדירה קטנטונת. בצורה ובלבוש היא נראתה כמו חוטב עצים נורדי. תכיר, זאת אמא שלי. נכנסנו פנימה ומהחדר השני הופיע ענק נוסף, עבדקן ושרירי בסרבל עבודה כחול. תכיר, זה אבא שלי. ודרך אגב, אבא שלי מלח ואמא שלי מנופאית באתרי בניה.