תמיד חשב מה יקרה אם יאבד אותה. יישב בבית במשך חודשים, מול סרטים טיפשיים עד שיפול לשינה, עם הפסקה מדי פעם לפורנו ואוננות מוגזמת? ייצא לטיול תרמילאים אינסופי מסביב לעולם? את החלופה להתעלק על בניו בהצעות עזרה מכבידות דחה על הסף. הקשר ביניהם טוב אבל לא מספיק קרוב, ומלבד זאת יש להם יחסים מצוינים עם בנות זוגם והם לא צריכים אותו כערוץ אינטימי. אולי דווקא טיול אינסופי לאתרים ציבוריים קרובים, לנסות ליצור כמה שיותר קשרים עם אנשים חדשים, בעיקר נשים?
עכשיו הוא בלימבו. גם כך, כמו הרבה תכונות אנושיות נפוצות, שלבי האבל הקלאסיים לא התאימו לנפשו. כמו המחשבה על אובדן, כל רמז, העשוי להתפתח למצב כלשהו, הטריד את מנוחתו וחייב שכנוע עצמי מרגיע. השלב התמידי שהיה שרוי בו הוא הפרכה ולא הכחשה. ראה את החיים כפיזור ארעי שקיבל צורה, מסודרת פחות או יותר סביב אוסף של מרכזי כובד, אבל עדיין חשוף לאירועים מקריים המשנים אותו מהקצה לקצה. לכן, מעולם לא כעס על המצב. אפילו כלפי עצמו, כששגה, אנרגיית הזעם הראשוני הופנתה ל"למה" ענייני עם סימן שאלה, ולא ל"למה" זועק עם סימן שאלה וסימן קריאה. כיוון שלא הייתה כתובת לכעס, גם לא היה נמען למשא ומתן. כך, חייך לעצמו בציניות, נכנס תמיד למשחק האבל בשלב הרביעי, וגם שם התקשה לקרוא לזה כניסה.
מאז שהוא זוכר את עצמו, קצת אחרי הבר מצווה, התעורר כל בוקר שקוע בביצת הדיכאון. כל נערותו הוקדשה לפיתוח מנגנוני ציפה שהפכו חלק ממנו. במשך השנים יצר קרום קשה בלתי חדיר והביצה הפכה לאגם תת קרקעי. רק אדים קלושים העכירו את רוחו מידי בוקר והוא הניס אותם בקלות. דיכאון האבל כאילו הרחיב את ממדי האגם, אבל הקרום נותר קשיח כמקודם.
לכאורה נותר לו שלב אחד. לו היו לו את ארבעת הקודמים הם היו מובילים אותו לשם. רק שהבעיה לא הייתה בכניסה לשלב אלא בהשלמתו. כשסיים לכתוב שיר ומילה או שורה צרמו לו, לא נח ולא שקט עד שמצא חלופה שתסיר את הצרימה. גם את השיר לא היה טוב לטעמו, הוא לא הטריד אותו, רק שלא תהייה צרימה. גם בעבודה, כשפתר בעיה, אם משהו צרם לו מבחינת הפשטות או היעילות, עדיין המשיך להשקיע בזה זמן, למרות שכבר היה פתור. כאן היה בלימבו ולא יכל להשלים.
היא אבדה לו. האינטראקציה האנושית, שהיא היוותה תשעים אחוז ממנה, נבלעה לחור השחור של הדמנציה. היא אבדה, אבל עדיין היא כאן. עדיין מתקשרת קלות כמו הבהוב אחרון של נר. עדיין מגלה סימנים קלושים של חיוניות. עדיין עם רגל בדלת הלב, מונעת מהשלב להיסגר.