שלוש תאונות התרחשו אתמול. הראשונה, הציורית, גם הוצגה בטלביזיה. אדם עצר לפני מעבר מסילה. המשאית שאחריו לא עצרה בזמן, דחפה את הרכב על הפסים והרכבת שעברה העיפה אותו כמאה מטר. השנייה, הופיעה כידיעה בת שורה אחת ברדיו - שבעה הרוגים בהתנגשות חזיתית בצפון. השלישית, הוזכרה בדרך אגב במסגרת כתבה בעיתון "... התאונה אתמול בה נהרג אדם בכביש הערבה היא מספר 278 מאז תחילת השנה ..."
חשב על הפרידה, על הפיטורין, על המחלה. חשב על חייו עד כה. "אני לא רוצה להיות אסון אגבי" אמר לעצמו. גילגל במוחו כותרת למה שעמד לתכנן - טרמינציות ספקטקולאריות.
הוא איש של פרטים. שם לב ששיירת ראש הממשלה השנוא, אוייב העם כלשונו, החולפת תדירות ליד ביתו, נוסעת מהר וצפוף גם בהתקרבה לעיקול הגדול. אולי יגיח מולם במהירות ובהתנגשות חזיתית יגרום לתאונת שרשרת? יותר מידי נזק אגבי, פסל.
עלה בראשו מלך הימורי הרשת. ההוא שעשק את עובדיו ועורכי דינו הממולחים הצליחו להוציאו זכאי. הרי תכנן לו את הקונסטרוקציה לחוות השרתים השחצנית בצורת פטריה נוצצת. דמיין בשרטוט את נקודת ההתנגשות הדרושה. אם יגנוב ויסיע לשם מיכלית דלק מלאה, כל החוווה תושמד ומכונת הכסף תרד לטמיון. חייך לעצמו ועוד רעיונות החלו להבליח.
למרות שהיה איש טכני וכל חייו בילה על המקלדת, כשנדרש לבצע חשיבה מסודרת, תמיד רשם ראשי פרקים בעפרון על נייר. גם עכשיו, התיישב ליד שולחן העבודה וניסה לכתוב. הרגיש שמשהו מפריע לו. אולי אלה שינויי התאורה ממסך המחשב, חשב. הרקע במסך התחלף כל עשר שניות. לאות תודה, אחד החניכים שלו במסגרת "מחלימים תומכים בחולים" התקין לו את זה בשיתוף עם ילדיו. הרגיש שזה לא זה, זו לא ההחלפה, אלה התמונות עצמן. בכל תמונה ילדיו הצטלמו על רקע אחד הגשרים המדהימים שתכנן.
פרט כלשהו חסר בתמונות. אולי זה משהו בגשרים? בחן את הפרטים והם נראו לו מושלמים, בדיוק כמו שהקפיד לתכנן. נזכר במה שאמרה לו לפני שעזב. "אתה מתעקש על כל פרט קטן". הביט שוב במסך, שמט את העפרון ומלמל לעצמו כבדרך אגב - הגשרים, ההתנדבות, הילדים... פתאום הכל נפתח לו. כמו גשר שהתמוטט וגילה את הנוף שהסתיר. תמיד נמשך לפרטים עד שלפעמים היה שוכח למה הם שייכים. חיפש מה לא מסתדר במה שיש ולא הבין - רק היא חסרה בתמונות.