רשמי מאמר ההגות שקראה נעו בין תחושות הסיפור הארוטי שעמלה על כתיבתו. כמו היה המוח רביכה סמיכה, שמתקיימים בה זרמים חמים וקרים. כך גם הרגישה כשהקשיבה לבן זוגה. ההשהייה מידי פעם שאינה מתפתחת לכדי גמגום, ההטעמה במקומות הלא צפויים, משיכת ההברות. כל הרעיונות, הרשמים, הניתוחים, כולם חלפו דרכה ולא הותירו סימן, מלבד מילות מפתח וכותרות נושאים. אבל הצורה שבה נאמרו עוררה בה אהבה ותאווה גדולה. גופה נאנק בין ההשתוקקות לשמוע עוד לבין מימוש התאווה שתביא קץ לדיבור. דימתה את ניסוי חצאי הכדור של מגדבורג - ליבה רתום לאוזניה בעליה הימנית ולפטמותיה בעליה השמאלית.
כבר חמש שנים שהיא נקרעת כך ולא מבינה מדוע. הרי היא כה מיומנת ומתורגלת, אוהבת ושונאת, נמשכת ונרתעת, הכל ביחד ללא כאב. ודווקא איתו? הם מבינים במבט, במגע, בדיבור, קשובים ונענים. לרוב אפילו חולקים רצון משותף. מה יש בו שמשבש את מנגנוני ההגנה שלה? היא מסתדרת טוב עם אנשים. מתעלמת בקלות ממה שלא נעים כדי לקבל מהם את מה שהיא רוצה. רק לא עם החבר הטוב שלו. יש לו רעיונות מבריקים וניתוחים מעניינים ששובים את ליבה, אבל איננה יכולה לסבול אותו. את האופן בו הוא מביט בה, שפת הגוף הבוטה, ההתעלמות מהזולת.
בחנה את סביבתו הקרובה. עם כולם היו לה יחסים חלקים. רק הוא וחברו הטוב זרעו בה מהמורות ומתחים. בנתה טבלת תכונות מפורטת והקצתה טור לכל אחד; לו, לחברו הטוב, לחברים האחרים, לאחיותיו, להוריו, מילאה את כל הטורים ולא הבינה - חסר טור אחד ועליו שמה.