פורם את האריג
חוט אחר חוט
באיטיות
מהגובלן המפואר
נשאר
רק בד נוכחות
העוטף את זיכרונותיו
והופך אותם לזֶכר
כאצבע בסכר
שעולה על גדותיו
כך
מרוט ורטוֹב
אולי הוא כבר שכח
היכן קופלו דגלי הטוב
ואיך נפרשת שמיכה
או סתם מנוחה
בלי אמצעי אבטחה
או נשמה דרוכה