ניצב
כמו עץ בסתיו
חשוף מרגש ומחשבה
זועק בהנפת זרדיו
כמיהה לאהבה
לתוך הרוח
אל האוויר הסוער
המקפיא את גזעו הסומר
אל שפע נחלי המטר
המבכים עבורו את העבר
ומשקים בשורשיו
משהו שנשגב מבינתו עכשיו
מול השמש הנסתרת
והעבים הכהים
משהו שרומז אחרת
שאפשר גם בלי להכאיב
משהו המגלם עתיד
זרעים של אביב